בדיקת ספירת דם

אבחון סרטן

מידע לחולה

בדיקת ספירת דם

באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם עודכן לאחרונה 13/01/2010 12:10

בדיקת ספירת דם היא אחת מהבדיקות הנפוצות ביותר שרופאים מזמינים. בבדיקת ספירת הדם מבצעים חישוב של התאים וחלקי התאים בדם. חישובים אלה נקבעים בעיקר על ידי מכונות המנתחות את המרכיבים השונים בדם בפחות מדקה. חלק מרכזי מספירת הדם היא ספירת ריכוז תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים וטסיות הדם.

מהי בדיקת ספירת דם (ס"ד)?

בדיקת ספירת דם היא אחת מהבדיקות הנפוצות ביותר שרופאים מזמינים. בבדיקת ספירת הדם מבצעים חישוב של התאים וחלקי התאים בדם. חישובים אלה נקבעים בעיקר על ידי מכונות המנתחות את המרכיבים השונים בדם בפחות מדקה.

חלק מרכזי מספירת הדם היא ספירת ריכוז תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים וטסיות הדם.

כיצד מבצעים את בדיקת ספירת הדם?

ספירת הדם מתבצעת על ידי לקיחת כמה מיליליטרים (כפית או שתיים) של דגימת דם ישירות מהמטופל. זה יכול להעשות בכמה דרכים, למשל אצל הרופא, במעבדה ובבית חולים. מנקים את העור עם אלכוהול ומחדירים את המחט לוריד המטופל (וריד שניתן לראות דרך העור). הדם נשאב מהמחט על ידי מזרק או על ידי חיבור לבקבוקון ואקום מיוחד והדגימה נשלחת למעבדה לאנליזה.

הגדרת ספירת תאי הדם הלבנים

ספירת תאי דם לבנים (לויקוציטים): מספר זה בדרך כלל נמדד כחלק מספירת הדם. תאי הדם הלבנים הם תאים הנלחמים בדלקות, הנבדלים מתאי הדם האדומים (המובילים חמצן) הנקראים אריתרוציטים. קיימים סוגים שונים של תאי דם לבנים, הכוללים נויטרופילים (גרנולוציטים או PMN), band cells (נויטרטפילים צעירים), לימפוציטים מסוג T(או תאי T), לימפוציטים מסוג B (תאי B), מונוציטים, אסינופילים, אאוזינופילים ובזופילים. כל הסוגים של תאי הדם הלבנים נכללים בספירת תאי הדם הלבנים. הטווח הנורמלי עבור ספירת תאי הדם הלבנים משתנה בין המעבדות והוא בדרך כלל בין 4,300 ל- 10,800 תאים לכל מיליליטר מרובע של דם. לפעמים קוראים למספר זה ספירת לויקוציטים וביחידות בינלאומיות מתארים אותו כ- 4.3 - 10.8 x 109 תאים לכל ליטר.

ספירת תאי דם לבנים נמוכה נקראת לויקופניה וספירת תאי דם לבנים גבוהה נקראת לויקוציטוזיס.
      
 

הגדרת ספירת תאי הדם האדומים

תא דם אדום: זהו תא הדם המוביל חמצן. תאים אדומים מכילים המוגלובין המאפשר להם להעביר חמצן (ופחמן דו חמצני). ההמוגלובין, חוץ מזה שהוא מולקולת העברה, הוא גם פיגמנט. הוא נותן לתא את הצבע האדום (ואת שמו).

תא הדם האדום הבוגר (RBC) הינו דיסק דו קעור חסר גרעין. הודות לצורה הבלתי רגילה ולתוכן ההמוגלובין שלו, ה- RBC מתאים ביותר להובלת חמצן.

לפעמים קוראים לתא דם אדום תא אדום, או אריתרוציט.

הגדרת אריתרוציט

אריתרוציט: תא המכיל המוגלובין ויכול להוביל חמצן בגוף. הוא גם נקרא תא דם אדום (RBC). הוא מקבל את צבעו האדום מההמוגלובין. לאריתרוציטים צורת דיסק דו קעור, תכונה המעלה את שטח הפנים של התא ומקלה את הפצת החמצן והפחמן הדו חמצני. הצורה הזו נשמרת על ידי שלד התא המורכב ממספר חלבונים. האריתרוציטים מאוד גמישים ומשנים צורתם כאשר הם זורמים בין הנימים. אריתרוציטים לא בוגרים, הנקראים רטיקולוציטים, בדרך כלל מהווים 1%-2% מתאי הדם האדומים.

מהו ההמטוקריט?

ההמטוקריט הוא היחס, בנפח, של הדם המורכב מתאי דם אדומים. ההמטוקריט (hct) מבוטא בעזרת אחוז. למשל, המשמעות של המטוקריט 25% היא שיש 25 מיליליטרים של תאי דם אדומים ב- 100 מיליליטרים של דם.

כיצד מודדים את ההמטוקריט?

בדרך כלל מודדים את ההמטוקרים מדגימת דם על ידי מכונה אוטומטית המודדת דברים נוספים באותו הזמן. רוב המכונות לא מודדות ישירות את ההמטוקריט אלא מחשבות את כמות ההמוגלובין ואת הנפח הממוצע של תאי הדם האדומים. ניתן גם לחשב את ההמטוקריט באופן ידני בעזרת צנטריפוגה. כשמשתמשים בצנטריפוגה תאי הדם האדומים יצטברו בתחתית מבחנת הדם. היחס של תאי הדם האדומים לעומת כל נפח הדם יכול להימדד ויזואלית.

מהו המטוקריט נורמלי?

הטווחים הנורמאלים של ההמטוקריט תלויים בגיל ולאחר גיל ההתבגרות במין הנבדק. הטווחים הנורמאלים הם:

       תינוקות שזה עתה נולדו: 55%-68%

       בני שבוע: 47%-65%

       בני חודש: 37%-49%

       בני שלושה חודשים: 30%-36%

       בני שנה: 29%-41%

       בני עשר: 36%-40%

       גברים בוגרים: 42%-54%

       נשים בוגרות: 38%-46%

ערכים אלה יכולים להשתנות מעט במעבדות שונות.

מה המשמעות של המטוקריט נמוך?

המטוקריט נמוך נחשב כאנמיה. ישנן סיבות רבות לאנמיה. חלק מהסיבות הנפוצות יותר הן אבדן דם (פציעת טראומה, ניתוח, סרטן מעי גס מדמם), מחסור תזונתי (ברזל, ויטמין 12, חומצה פולית), בעיות במח העצמות (החלפת מח עצמות בסרטן, דיכוי על ידי כימותרפיה, אי ספיקת כליות) והמטוקריט אבנורמלי (אנמיה חרמשית).

מה המשמעות של המטוקריט גבוה?

רמות המטוקריט גבוהות מהנורמה יכולות להיראות אצל אנשים החיים במקומות גבוהים ואצל מעשנים כבדים. התייבשות גורמת להמטוקריט גבוה מדומה שנעלם כאשר איזון הנוזלים מתוקן. גורמים נדירים אחרים של המטוקריט גבוה כוללים מחלה בראות, גידולים מסויימים, מחלת מח עצמות הנקראת polycythemia rubra vera ושימוש לרעה בסם erythropoietin (Epogen) על ידי ספורטאים למטרות סימום דם.

מהו ההמוגלובין?

ההמוגלובין הינה מולקולת החלבון בתאי הדם האדומים המובילים חמצן מהריאות לרקמות הגוף ומחזירים פחמן דו חמצני מהרקמות לריאות.

ההמוגלובין מורכב מארבע מולקולות חלבון (שרשרות גלובולין) המחוברות יחד. מולקולת ההמוגלובין הבוגרת הנורמאלית (Hbg) מכילה שתי שרשרות אלפא-גלובולין ושתי שרשרות ביתא-גלובולין. אצל עוברים ותינוקות ישנן רק מעט שרשרות ביתא ומולקולת ההמוגלובין מורכבת משתי שרשרות אלפא ושתי שרשרות גמא. כשהתינוק גדל שרשרות הגמא מתחלפות בהדרגה בשרשרות ביתא.

כל שרשרת גלובולין מכילה מבנה מרכזי חשוב הנקרא מולקולת הם. בתוך מולקולת ההם משובץ ברזל המוביל את החמצן והפחמן הדו חמצני בדם. הברזל בהמוגלובין גם אחראי על הצבע האדום של הדם.

ההמוגלובין גם משחק תפקיד חשוב בשמירה על צורת תאי הדם האדומים. מבנה המוגלובין אבנורמלי יכול לכן להפריע לצורת תאי הדם האדומים ולסכל את תפקידם וזרימתם דרך כלי הדם.

כיצד מודדים את ההמוגלובין?

בדרך כלל מודדים את ההמוגלובין כחלק מספירת הדם (CBC) מדגימת דם.

קיימות כמה דרכים למדוד את ההמוגלובין, רובן נעשות כיום על ידי מכונות אוטומטיות המתוכנתות לבצע מספר בדיקות בדם. במכונה תאי הדם האדומים מפורקים כדי להעביר את ההמוגלובין לתמיסה. ההמוגלובין החופשי נחשף לחומר כימי המכיל ציאניד הנקשר למולקולת ההמוגלובין ויוצר cyanmethemoglobin. על ידי הקרנת אור דרך התמיסה ומדידת כמות האור הנקלטת (ספציפית באורך גל של 540 ננומטרים) קובעים את כמות ההמוגלובין.

מהם ערכי המוגלובין נורמאלים?

רמת ההמוגלובין היא כמות ההמוגלובין בגרם (gm) לכל דציליטר (dl) של דם מלא, כאשר דציליטר הינו 100 מיליליטרים.

הטווחים הנורמאלים של ההמוגלובין תלויות בגיל ולאחר ההתבגרות במין הנבדק. הטווחים הנורמאלים הם:

       תינוקות שזה עתה נולדו: 17-22 gm/dl

       בני שבוע: 15-20 gm/dl

       בני חודש: 11-15gm/dl

       ילדים: 11-13 gm/dl

       גברים בוגרים: 14-18 gm/dl

       נשים בוגרות: 12-16 gm/dl

       גברים לאחר גיל העמידה: 12.4-14.9 gm/dl

       נשים לאחר גיל העמידה: 11.7-13.8 gm/dl

ערכים אלה יכולים להשתנות מעט במעבדות שונות. חלק מהמעבדות לא מבדילות בין רמות ההמוגלובין של מבוגרים ו"מבוגרים לאחר גיל העמידה".
      
 

מה המשמעות של המוגלובין נמוך?

המוגלובין נמוך נחשב כאנמיה. ישנן סיבות רבות לאנמיה. 

חלק מהסיבות הנפוצות יותר הן:

אבדן דם (פציעת טראומה, ניתוח, סרטן המעי הגס מדמם או כיב כיבה)

מחסור תזונתי (ברזל, ויטמין 12B, חומצה פולית)

בעיות במח העצמות (החלפת מח עצמות בסרטן, דיכוי על ידי כימותרפיה, אי ספיקת כליות)

המוגלובין אבנורמלי (אנמיה חרמשית).

 
מה המשמעות של המוגלובין גבוה?

רמות המוגלובין גבוהות מהנורמה יכולות להיראות אצל אנשים החיים במקומות גבוהים ואצל מעשנים. התייבשות מפיקה המוגלובין גבוה מדומה שנעלם כאשר איזון הנוזלים מתוקן.

גורמים נדירים אחרים של המוגלובין גבוה הם:
מחלה מתקדמת בראות
גידולים מסוימים
מחלת מח עצמות
שימוש לרעה בסם erythropoietin (Epogen) על ידי ספורטאים למטרות סימום דם.
 

מהי מחלה חרמשית?

מחלה חרמשית היא מצב גנטי בו איכות ההמוגלובין פגומה. מצב זה יכול לגרום להמוגלובין אבנורמלי שיכול לגרום לצורה אבנורמלית של תאי הדם האדומים. תאים אבנורמלים (חרמשיים) אלה לא עוברים בקלות דרך כלי דם קטנים ולכן יכולים למנוע הגעת חמצן אל איברי הגוף.

לתאים חרמשיים יכול להיות אורך חיים נמוך מתאי דם אדומים רגילים (10-20 ימים לעומת 120 ימים). מחזור מהיר זה יכול לגרום לכך שלא יהיה לתאים מספיק זמן להתחלף ולכן לגרום לאנמיה.

כדי שבן אדם יחלה באנמיה חרמשית גן המוגלובין פגום אחד צריך לעבור בתורשה מכל הורה. אם רק גן אחד עובר בתורשה מהורה אחד המצב הרבה יותר מתון ונקרא sickle cell trait.

מהי תלסמיה?

תלסמיה מתייחסת לקבוצת מצבים תורשתיים עם חוסר כמותי בהמוגלובין. הכשל של הגוף ליצור מולקולות גלובולין יוביל למנגנון מפצה שמכין מולקולות גלובולין פחות מתאימות. חומרת המצבים האלה תלויה בסוג שרשרת הגלובולין הפגומה ובחמרת תת הייצור. מחלות מתונות יכולות לגרום רק לאנמיה מתונה ומחזור חמור יכול לגרום למצב בו אי אפשר לחיות.

                                     
הגדרת נפח ממוצע של תאי הדם (MCV)

נפח ממוצע של תאי הדם: ה- MCV הוא הנפח הממוצע של תא דם אדום והוא חלק סטנדרטי של ספירת הדם. זהו הערך אותו מחשבים בעזרת ההמטוקריט וספירת תאי הדם האדומים (ההמטוקריט הוא היחס בין נפח תאי הדם האדומים לנפח כל הדם וספירת תאי הדם האדומים הוא מספר תאי הדם האדומים בנפח הדם). הטווח הנורמאלי לנפח ממוצע של תאי דם הוא 86-98 פמטוליטרים.

הגדרת משקל ממוצע של המוגלובין בתא (MCH)

משקל ממוצע של המוגלובין בתא: הכמות הממוצעת של ההמוגלובין בתא אדום ממוצע. ה- MCH מחושב ממדידת ההמוגלובין וספירת תאי הדם האדומים. (ערך ההמוגלובין הוא כמות ההמוגלובין בנפח דם וספירת תאי הדם האדומים היא מספר תאי הדם האדומים בנפח דם.) הטווח הממוצע של MCH הוא 27-32 פיקוגרמים. זהו חלק סטנדרטי מספירת הדם.

הגדרת ריכוז ההמוגלובין בתא (MCHC)

ריכוז ההמוגלובין בתא: הריכוז הממוצע של המוגלובין בנפח נתון של דם. ה- MCHC מחושב על ידי מדידת ההמוגלובין וההמטוקרט. (ערך ההמוגלובין הוא כמות ההמוגלובין בנפח דם ו ההמטוקריט הוא היחס בין נפח תאי הדם האדומים לנפח כל הדם.) הטווח הנורמאלי של ה- MCHC הוא 32%-36%. ה- MCHC הוא חלק סטנדרטי מספירת הדם.

הגדרת התפלגות הגודל של תאי הדם האדומים (RDW)

התפלגות גודל תאי הדם האדומים: מדידת ההשתנות של גודל תאי הדם האדומים. מספרים גבוהים מצביעים על שונות גדולה יותר בגודל. הטווח הנורמלי של RDW הוא 11-15. ה- RDW הוא חלק סטנדרטי מספירת הדם.

הגדרת ספירת הטסיות

ספירת הטסיות: חישוב מספר הטסיות בנפח של דם, בדרך כלל בטסיות לכל מיליליטר מרובה (cmm) של דם מלא. הטסיות הן המבנים דמויי התא הקטנים ביותר בדם והם חשובים עבור קרישת הדם וסתימת כלי דם פגומים. ספירת הטסיות בדרך כלל נעשית על ידי מכונות במעבדה שגם סופרות אלמנטים אחרים בדם כגון תאי דם אדומים ולבנים. הם יכולים גם להיספר על ידי מיקרוספקופ. ספירת טסיות נורמאלית תהיה בטווח של 150,000 עד 400,000 לכל מיקרוליטר (או 150 - 400 x 109לכל ליטר). ערכים אלה יכולים להשתנות מעט במעבדות שונות.
      
 

מה הפונקציה של התאים בבדיקת ספירת הדם (CBC)?

לתאים בספירת הדם (תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והטסיות) יש תפקידים מיוחדים. באופן כללי תאי הדם הלבנים הם חלק חיוני ממערכת החיסון והם עוזרים להלחם בדלקות. כל מרכיב שונה של תאי הדם הלבנים (ה- WBC differential) משחק תפקיד ספציפי במערכת החיסון.

תאי הדם האדומים חיוניים בהעברת חמצן לכל התאים בגוף כדי שהם יתפקדו. מולקולת ההמוגלובין בתא הדם האדום היא האמצעי עבור העברת החמצן. הטסיות הן חלק ממערכת קרישת הדם בגוף והן עוזרות למנוע דימום.

למה משתמשים בבדיקת ספירת הדם (CBC)?

הרופא יכול להזמין את הבדיקה ממגוון סיבות. היא יכולה להיות חלק מבדיקה שגרתית או כבדיקת מעקב להשגיח על טיפולים מסויימים. היא גם יכולה להערך כחלק מהערכה לבדיקת תסמינים של מטופל.

למשל, ספירת WBC גבוהה יכולה להצביע על דלקת באיזור מסויים בגוף, או לעיתים רחוקות יותר היא יכולה להצביע על ממאירות. ספירת WBC נמוכה יכולה להצביע על בעיה במח העצמות או בקשר לתרופות מסויימות כגון כימותרפיה. הרופא יכול להזמין את הבדיקה כדי לעקוב אחר ספירת ה- WBC כדי לפקח על התגובה לטיפול בדלקת.

ספירת תאי דם אדומים נמוכה או המוגלובין נמוך יכול להצביע על אנמיה, שיכולה להגיע מסיבות רבות. גורמים אפשריים של ספירת תאי דם אדומים גבוהה או המוגלובין גבוה יכולים לכלול מחלת מח עצמות או רמות נמוכות של חמצן בדם.

ספירת טסיות נמוכה יכולה להיות הגורם לדימום מוארך או למצבים רפואיים אחרים. באופן הפוך, ספירת טסיות גבוהה יכולה להצביע על בעיה במח העצמות או בדלקת חמורה.
פעולות מסמך